הוראה אקדמית

להלן כמה מהקורסים שלימדתי במסגרות שונות, בעיקר במכללת סמינר הקיבוצים.

מכללת סמינר הקיבוצים

כוח הנשמה: מהטמה גנדהי, מרטין לותר קינג ומאבק לא-אלים במאה ה-20 (תשע"ו)

מוהנדס קרמצ'נד (מהטמה) גנדהי (1869–1948) היה ממנהיגי המאבק ההודי לשחרור מהקולוניאליזם הבריטי במחצית הראשונה של המאה ה-20. מרטין לותר קינג הבן (1929–1968) הוביל בשנות ה-50 וה-60 את מאבקם של השחורים בדרום ארה"ב לזכויות אזרח ולשוויון. שני המנהיגים הכריזמטיים הללו ניהלו מאבק פוליטי המשלב רוחניות ומחוייבות עמוקה אי-אלימות, תוך שהם סוחפים אחריהם המוני תומכים ושותפים.

בקורס זה נתוודע להגותם ופועלם של גנדהי וקינג כמקרים פרדיגמטיים של מאבק פוליטי לא-אלים במאה ה-20. נעמוד על הרקע ההיסטורי שבו התעצבו שתי הדמויות הללו, נכיר את מקורות ההשראה שלהם ואת השקפת עולמם, ונתחקה אחר ההשתלשלות ההיסטורית של מאבקיהם הפוליטיים. על בסיס זה, ננסה להעריך את מורשתם ההיסטורית המורכבת של גנדהי וקינג, על חשיבותה ומגבלותיה.

 

חנה ארנדט והמאה ה-20 (תשע"ה)

חנה ארנדט (1906-1975) היתה אחת ההוגות המבריקות, המקוריות והמשפיעות של המאה ה-20. מפעלה האינטלקטואלי מהווה נסיון מתמשך להבין את מאפייני היסוד של העולם המערבי המודרני, ובמיוחד את הטרגדיות הגדולות של המאה, שאת חלקן חוותה על בשרה: מלחמות העולם, הקולוניאליזם האירופי, המשטרים הטוטליטרים, הנאציזם והשואה.  כתיבתה בנושאים אלה משלבת עיון פילוסופי מעמיק עם ניתוח היסטורי רחב-יריעה.  רבות מהשקפותיה היו ועודן שנויות במחלוקת ולעתים אף עוררו ויכוחים ציבוריים נוקבים.  בישראל הודרה ארנדט מהשיח הציבורי במשך שנים רבות בשל דברים שכתבה בספרה על משפט אייכמן.

קורס זה עוקב אחר התפתחות מחשבתה של ארנדט בתוך ההקשר ההיסטורי שבו חיה ופעלה: הכתיבה שלה בנושאי יהדות וציונות בשנות ה-30 וה-40, על רקע התבססות המשטר הנאצי בגרמניה והשמדת יהדות אירופה; הניתוח שהציעה בסוף שנות ה-40 לתופעת המשטרים הטוטליטרים; המסקנות הפילוסופיות הרחבות יותר שהגיעה אליהן במהלך שנות ה-50 אודות "המצב האנושי", כפי שקראה לאחד מספריה; והסיקור שלה את משפט אייכמן בתחילת שנות ה-60.

 

 

פמיניזם זה לכולם: תולדות המחשבה הפמיניסטית במערב (תשע"ה)

ההגות הפמיניסטית נתפסת לעתים קרובות באופן שגוי כאילו היא מוגבלת לעניינים של נשים ונשיות בלבד. אך למעשה, מדובר במסורת רעיונית אשר יורדת לעומקן של כמה מהשאלות היסודיות ביותר של הפילוסופיה וההיסטוריה המודרנית. המחשבה הפמיניסטית שופכת אור ייחודי על שאלות בדבר טבע האדם, על הדינמיקה של זהויות מיניות ומגדריות, על טיבה של פוליטיקה דמוקרטית, על ההיבט המגדרי של הסדרים חברתיים ופוליטיים שונים, ועוד.

 

קורס זה סוקר את תולדות המחשבה הפמיניסטית במערב, מהמהפכה הצרפתית ועד ימינו, תוך תשומת-לב לשני הרבדים הללו: העיסוק בנשים ונשיות באופן ספציפי (וכנגזרת מכך, בגברים וגבריות), והנגיעה בשאלות חברתיות כלליות. הקורס מתקדם בסדר כרונולוגי ובוחן מצד אחד את ההתפתחות וההשתנות של המחשבה הפמיניסטית לאורך זמן, ומצד שני את האינטראקציה של כל אחד מהטקסטים הפמיניסטים שנקרא בקורס עם ההקשר ההיסטורי הכללי שבו הוא נכתב.

 

חומר הקריאה מורכב ברובו מטקסטים המייצגים את שלושת ה"גלים" של התנועה הפמיניסטית: (1) הגל הראשון, שבמרכזו עמד המאבק לזכויות פורמליות לנשים (ובראשן זכות ההצבעה); (2) הגל השני, בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, שהרחיב את החשיבה והפרקטיקה הפמיניסטית אל מעבר לזכויות פוליטיות ומשפטיות פורמליות לביקורת יותר רחבה של החברה והתרבות; (3) הגל השלישי, משנות ה-90 ועד ימינו, שהלך מעבר לתפיסות אחדותיות (הומוגניות) של נשיות וגבריות ושם דגש על ריבוי של זהויות מגדריות ומיניות.

 

 

גוף ונפש במחשבה המערבית המודרנית (תשע"ג, תשע"ד, תשע"ה)

השאלה בדבר היחס בין גוף ונפש היא אחד המוטיבים החוזרים הבולטים בהיסטוריה של הרעיונות מהעת העתיקה ועד ימינו, ולתשובות שניתנות לה יש השלכות מרחיקות-לכת על האופן שבו אנו, כפרטים וכחברה, מבינים את עצמנו ומנהלות את חיינו. בהקשר זה ניתן לזהות בעשורים האחרונים התפתחות היסטורית דרמטית במחשבה ובתרבות המערבית: קרי, מגמה מואצת של מעבר מדומיננטיות של התפיסה הדואליסטית של גוף ונפש, הרואה בהם שתי ישויות נפרדות זו מזו ומייחסת לתבונה עליונות על-פני הגוף והרגשות, לתפיסות אינטגרטיביות, הרואות את כל מרכיבי הגוף והנפש כשלובים זה בזה, מבלי שניתן יהיה לייחס למרכיב אחד עליונות על-פני האחר. 

 

קורס זה מתחקה אחר כמה מהנדבכים ההגותיים המרכזיים של המגמה ההיסטורית. לאחר היכרות קצרה עם התפיסה הדואלסטית של גוף ונפש, כפי שנוסחה במאה ה-17 ע"י הפילוסוף רנה דקארט, שאר הקורס מוקדש לתקופה שבה חל עיקר המפנה ההיסטורי בהבנת הגוף והנפש: תקופה שמתחילה בסוף המאה ה-19 עם זיגמונד פרויד, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, ונמשכת עד ימינו. הקורס מראה כיצד התפתחו תפיסות אינטגרטיביות של גוף ונפש מתוך אינטראקציה מתמשכת בין שלושה אלמנטים מרכזיים: הגות פסיכואנליטית, נוירוביולוגיה, ופרקטיקות רוחניות וטיפוליות.

 

על-מנת להעשיר ולהעמיק את המפגש עם הטקסטים ההיסטוריים, העיסוק בהם במהלך הקורס לא קורה רק "דרך הראש", אלא דרך הגוף-נפש כולו. הקורס מזמין אותנו לבחון על עצמנו האם וכיצד ההתייחסות האינטגרטיבית לגוף-נפש יכולה להיות לא רק אובייקט לחקירה שכלתנית, אלא גם חלק מהתהליך הלימודי עצמו. לצורך זה, הקורס כולל – לצד קריאה של הטקסטים ודיון ביקורתי בהם – גם התנסויות חווייתיות במסגרת השיעור ותצפיות על היבטים שונים בגוף-נפש של עצמנו בין שיעור לשיעור.

 

 

זיגמונד פרויד והמאה ה-20 (תשע"ב, תשע"ד, תשע"ו)

זיגמונד פרויד (1856-1939), בן למשפחה יהודית-אוסטרית, הוא מאבות הפסיכולוגיה המודרנית. הוא ידוע מעל לכל כמייסד הפסיכואנליזה, מושג הכולל לא רק שיטה של טיפול פסיכולוגי אלא גם תיאוריה מקיפה על האדם: מבנה הנפש ודפוסי ההתפתחות שלה, היחס בין נפש לגוף, בין תבונה ליצרים, בין פרט לחברה ועוד. השקפותיו המקוריות והעמוקות של פרויד לגבי שאלות-יסוד אלה של הקיום האנושי מציבות אותו בשורה אחת עם האינטלקטואלים החשובים ביותר של המאה ה-20 ואף מעבר לה. 

 

קורס זה בוחן את הקשר ההדדי בין התפתחות מחשבתו של פרויד לבין ההקשר ההיסטורי שבו חי ופעל: התרבות הבורגנית של ראשית המאה ה-20, שהתיאוריות החלוציות של פרויד (במיוחד בדבר מרכזיותם של הלא-מודע ושל המיניות בנפש האדם) קראו עליה תיגר עמוק; השפעת יהדותו של פרויד והאנטישמיות בה נתקל על עיצוב דרכו האינטלקטואלית; שינויי הכיוון בתיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד לאחר מלחמת-העולם הראשונה וההרס האנושי המסיבי שהמיטה; והרהוריו של פרויד בשנות ה-30 על יסודות הציביליזציה האנושית על-רקע עליית הפשיזם והנאציזם. 

 

הקורס עומד גם על המתחים בהגותו של פרויד, האופייניים אף הם למאה ה-20: המתח בין האופי פורץ-הגבולות ומנתץ המיתוסים של רבים מרעיונותיו לבין שמרנותו הבסיסית בענייני מדע ומגדר; והמתח בין החשיבות הרבה שייחס לכוחות-הנפש הלא-רציונלים והלא-מודעים לבין מחוייבותו הדוגמטית לשמירת עליונותה של הרציונליות כתנאי להמשך קיומה של ציביליזציה. כך מקנה הקורס כלים להסתכלות ביקורתית ומורכבת על מורשתו ההיסטורית של זיגמונד פרויד, על חשיבותה הרבה כמו-גם על מגבלותיה.

 

 

ליקוי מאורות התבונה: הגות ביקורתית במאה ה-20 (תשע"ד)

המושג "הגות ביקורתית" מתייחס לזרם מובחן בהיסטוריה האינטלקטואלית של העת החדשה, אשר מזהה תופעות משמעותיות של דיכוי, ניצול ודה-הומניזציה בציוויליזציה המערבית המודרנית; מתחקה אחר השורשים המבניים העמוקים של התופעות הללו במציאות החברתית הקיימת; מנתחת את המנגנונים אשר מאפשרים ומשכפלים את המציאות הזאת; ומשרטטת אפשרויות לקיום אנושי יותר מלא, חופשי ובעל-משמעות. זוהי אפוא הגות אשר נמצאת בדיאלוג אינטנסיבי עם המציאות החברתית והפוליטית, אך לא מסתפקת בהבנת המציאות הזאת אלא גם חותרת באופן פעיל לשינויה.

 

קורס זה עוסק בכמה טקסטים מרכזיים של הגות ביקורתית במאה ה-20, מתוך כתביהם של מקס ובר, זיגמונד פרויד, חנה ארנדט, הוגי אסכולת פרנקפורט (תיאודור אדורנו, מקס הורקהיימר והרברט מרקוזה) ומישל פוקו. הקורס מציג את המהלכים התיאורטים הביקורתיים בטקסטים הללו ביחס לתופעות ואירועים היסטוריים מרכזיים של התקופה, ואת האופן שבו הם מציעים לנוע לקראת חברה אנושית טובה יותר.

 

התימה המרכזית שסביבה נסוב הקורס, ואשר העסיקה רבות את ההגות הביקורתית במאה ה-20, היא שאלת מקומה של התבונה בציביליזציה המערבית המודרנית. האם יתכן שהרציונליזם, אשר זכה ליוקרה כה רבה בתרבות המודרנית, הוא-הוא המקור לרבים מהאסונות שפקדו את האנושות במאה הזאת, או שהוא דווקא המפתח האולטימטיבי לחירות ולאושר? האם בבסיס הקטסטרופות הגדולות והתופעות הדכאניות של המאה ה-20 – מלחמות העולם, השואה, הקולוניאליזם האירופי ועוד – ניצבת חשיבה ופעולה רציונלית, או שרציונליות היא בדיוק מה שהיה דרוש על-מנת להימנע מנפילה אל התהום? והאם ניתן בכלל לדבר על "תבונה" בלשון יחיד, או שיש מקום להבחין בין סוגים שונים של רציונליות, חלקם מיטיבים וחלקם הרסניים?

 

סוגיות נבחרות בחינוך לאזרחות (תשע"ד)

 

קורס זה מספק מצע בסיסי להתמצאות ביקורתית ורב-צדדית בנוף הפוליטי והחברתי שבו מתקיים החינוך לאזרחות בישראל, ובשאלות היסוד הכרוכות בו. הקורס עוסק בנושאים כגון: מהי אזרחות ומהו חינוך לאזרחות? מי נשאר מחוץ לגבולות הקהילה הפוליטית, ומדוע? כיצד נקבעים כללי המשחק במדינה דמוקרטית? האם לאומיות ודמוקרטיה יכולות לדור בכפיפה אחת? כיצד ניתן לקיים דמוקרטיה במציאות מרובת תרבויות? כיצד מושפעים החיים האזרחיים מהאקלים הכלכלי-חברתי הניאו-ליברלי? ועוד.

 

לכל אחד מנושאי הקורס מוקדשים שני שיעורים: השיעור הראשון מספק רקע כללי לנושא, והשני מעמיק באופן ספציפי בשאלות של חינוך לאזרחות הקשורות לאותו נושא. כמו-כן, העיסוק בנושאים השונים כולל היכרות בסיסית עם שלוש גישות עיקריות המאפיינות את שיח החינוך לאזרחות בישראל: הגישה האתנו-לאומית, הגישה הלאומית-ליברלית והגישה הביקורתית.

 

 

 

אוניברסיטת ת"א - התכנית הבינ"ל לתואר ראשון במדעי הרוח

(הוראה בשפה האנגלית)

 

 

Body and Mind: Integrative Approaches (2014)

Modern Western civilization has been dominated for centuries by a dualistic conception of body and mind, which construes them as two distinct entities and ascribes to reason and spirituality a position of superiority over the body. Yet recent decades have witnessed a dramatic growth in integrative approaches that regard all the elements of our body and mind as inextricably intertwined, such that no element can be understood without reference to the others, let alone deemed superior to them.

 

This course explores some of the major historical milestones, theoretical articulations, and practical embodiments of this integrative body-mind paradigm. After looking briefly at the dualistic paradigm exemplified by the thought of René Descartes, the rest of the course is devoted to integrative approaches that have emerged over the past century, from Freud onward. Specifically, we will look into developments in the fields of psychoanalysis, neurobiology, cognitive science, Western Buddhism and body psychotherapy.

 

In order to allow for the richest and deepest possible encounter with integrative approaches to body and mind, the learning process in this course is itself integrative. In addition to doing the readings, students in the course also conduct weekly observations at home, and classes include a substantial workshop component where learning takes place through direct, embodied experience.

 

 

 

מסגרות לא-פורמליות

 

 

יהודים בישראל נפגשים עם הנכבה: יסודות תיאורטיים לשינוי תודעה

קורס קיץ, עמותת זוכרות, יולי-אוגוסט 2013

במפגש עם מושג הנכבה ועם הרעיון של שיבת הפליטים הפלסטינים לארץ, חווים יהודים רבים בישראל קושי רגשי עמוק אשר בא לידי ביטוי בצורות שונות, החל מהכחשה, הדחקה והתנגדות וכלה בפחדים, אשמה ובלבול. תגובות רגשיות מסוג זה נובעות מכך שהנכבה מאתגרת את היסודות עליהם גדלנו וחונכנו, ויוצרת סדק בפעולות המחיקה והדיכוי שעליהן מושתת הפרויקט הציוני כולו. אילו מסגרות תיאורטיות יכולות לעזור לנו להבין את המנגנונים הנפשיים והתודעתיים הללו? וכיצד ניתן לייצר תהליכים שיביאו להתרופפות של המנגנונים האלה ולתזוזה בכיוון של הכרה בנכבה, לקיחת אחריות עליה ופעולה ממשית לתיקון העוול ההיסטורי?

 

הקורס מציג טקסטים המייצגים מגוון גישות ביקורתיות (פסיכולוגיה ביקורתית, פוסטקולוניאליזם, תיאוריה פמיניסטית וקווירית, פדגוגיה ביקורתית ותיאטרון פוליטי), בעלי תפיסות שונות באשר לאופן שבו ניתן לחולל דינמיקה טרנספורמטיבית מיטיבה במרחבים אישיים, משפחתיים וקהילתיים ובאזור החפיפה שבין הנפשי/תודעתי והחברתי/פוליטי. הקורס מציע תהליך למידה תאורטי להבנת התהליכים הרגשייים והפוליטיים שאנחנו עוברים כחלק מתהליכי שינוי תודעה בארץ, תוך פתיחת כיווני מחשבה להעמקה ומיקוד של הפרקטיקות בהן עוסקים המשתתפים בתחומי העשייה שלהם. 

 

הקורס פועל במתכונת של "קהילה לומדת": כלומר, משקל רב ניתן במפגשים לפרזנטציות של המשתתפות והמשתתפים, לדיונים פתוחים ולשיתופים מחוויות אישיות.